קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין ז׳:ב׳:ב׳

2 גמ' ופריך ל"ל רוחב ארבעה. הא אפילו אינו רוחב ד' ה"ל מחיצה ומפסקת:

3 ומשני בגין מתניתין הדא דבתרה. משום סיפא דמתני' דבעי למתני אלו עולין מכאן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה דחשיב רשותא באנפי נפשיה ולא מיבטיל לא גבי האי ולא לגבי האי תני ברישא רוחב ד':

4 לא היה. הכותל רחב ד' מהו:

5 אסור לכאן ולכאן. כיון דלא חשיב למיהוי רשותא בטיל לגבי תרווייהו ורשות שתי החצירות שולטות בו ואוסרין זה על זה ואפילו על ראשה אסורין לטלטל:

6 מותר לכאן ולכאן. דמקום פטור הוא ובטיל לכאן ולכאן להקל:

7 ופריך מחלפא שיטתיה דרבי בא. כלומר קשיא דרבי בא אדרבי בא:

8 זרקה. כלי מרשות הרבים ונחה על ראשי המחיצה של רשות היחיד חייב שמע מינה דראשי מחיצה אינן בטילין להכא ולהכא דאל"כ נימא נמי דבטילין לרה"ר:

9 וכא אמר הכין. והכא אמר ר' בא דאסור לכאן ולכאן ודבטיל לגבי שניהם:

10 ומשני תמן. התם גבי מחיצות דרשות היחיד אמרינן דראשי המחיצות לרשות היחיד דמיין דרואין את רשות היחיד כולו כאלו הוא מלא עפר וצרורות וא"כ אף ראשי מחיצות רשות היחיד הן:

11 והכא מה אית לך. מי מצית למימר דה"ל כמאן דמליא א"כ אין כאן מקום מחלק דהא תרווייהו רשות היחיד הן:

12 תדע לך. דשפיר משני דרואין כאלו הוא מלא עפר:

13 ה"ג שהן גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה. וכ"ה בבבלי וכ"ה לעיל בפ"ק וה"פ כיון דאינו רוחב ארבעה ה"ל מקום פטור ומותר לכאן ולכאן לכתף עליו משאוי שלהן:

14 ובלבד שלא יחליף. דרבנן הוא דאלו חיובא ליכא דבעינן עקירה מרשות זו והנחה לרשות זו והכא עקירה מרשות היחיד גמורה והנחה למקום פטור ועקירה ממקום פטור והנחה לרשות הרבים גמורה ואף רב ושמואל סברי להא דר' יוחנן ומאי טעמא מחייב שמואל בראשי המחיצות אלא ודאי דשאני ראשי מחיצות דרואין כאלו הוא מלא עפר:

15 היך מה דאת אמר וכו'. סיומא דקושיית ר"י היא:

16 אף הכא. גבי כותל שבין שני חצירות כן נאמר דרואין כאלו שניהם מלאי' עפר וצרורות ואפי' בד' נאמר שיהו שניהם מותרין: